***ספויילרים לעונה 1***
הסדרה עוקבת אחרי בילי, אם ואשת איש המתגוררת בפרברים. היא מתחילה לכתוב יומן בו היא כותבת על חיי הרווקות שלה ונזכרת בימיה כסטודנטית שיוצאת למסיבות עם חברתה הטובה בעיר הגדולה. כמו כן, היא נזכרת במגוון התנסויות מיניות שהיו לה, וביניהן מהרהרת באקס בראד. במבט ראשון, זה נראה מאוד פורנוגרפי, העיסוק באקס הבאד בוי, אבל לדעתי יש רובד הרבה יותר עמוק מעבר לעניין המשיכה הפיזית. בראד אפשר לה להוציא צד באישיות שלה שהיה קליל יותר, הרפתקני וסקסי. היא עושה שימוש ביומן כדי ליצור לעצמה הרחבה והמשך ל"עצמי שלה", כדרך לבנות לעצמה עצמי לכיד. יותר משבילי מתגעגעת לבראד, היא מתגעגעת לחיבור שלה עם עצמה- דבר זה בא לידי ביטוי בגעגוע למעיל העור הורוד, לרחובות סוהו בלילה, לתחושה של חופש ואינסוף אפשרויות פתוחות. היא על סף דמעות כשהיא מגלה שחנות הקעקועים (בה בראד הקדיש לה קעקוע) נסגרה ונפתחה במקומה חנות קאפקייקס. היא בוכה על אובדן הקשר עם בראד, אך יותר מהכל היא מתאבלת על אובדן הקשר שלה עם חלק מעצמה. חברותיה אינן מבינות, הן מציעות קלישאות כגון "the road not taken" וקונות לה תיק מעוצב (מזויף, כמובן. כמו הסימפתיה שלהן, שהרי לגלות אמפתיה לבילי עלול לערער על תחושת הביטחון שלהן בחיים שהן בחרו).
בילי נוגעת בנקודה חשובה שמעסיקה נשים רבות בחיי הנישואין וההורות ואולי מכאן הפופולריות של הסדרה. היא מדגימה את הקשיים שבאימהות לתינוק לרבות האתגרים שבהנקה, הוויתור בפן הקריירה ואובדן החופש. בילי רואה את חברתה הטובה מנהלת חיים של רווקות ואינה יכולה שלא לתהות לאן נעלמה בילי של פעם. הדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר? אולי. אבל הבעיה עמוקה יותר מחזרה לשגרת עבודה ויציאה לבילוי עם החברה בעיר. בילי לא מצליחה לבטא ולהיות במגע עם חלקים מעצמה כשהיא עם בן זוגה.
כבר בדייט הראשון שלהם היא מרגישה שעליה להסתיר חלק עצמי אותנטי שלה, מתוך חשש שאחרת לא תהיה ראויה לו. מדוע? אולי בגלל נטייה של החברה להטמיע אצל נשים תפיסה שמרנית לפיה מונוגמיה ונישואין זו השאיפה האולטימטיבית וסטוצים זה פויה. ואולי, בגלל שקופר בעצמו מסרס משהו מן החיות והמיניות שבה. הוא כביכול כל מה שאישה מחפשת בבן זוג, על הנייר. הוא מפרנס טוב, אב מסור ורציני. אולם גם לו יש קושי מהותי בחיבור לזהויות עצמי שונות שלו. פעמים רבות הוא חוזר ואומר "זה לא אני" כאשר מרגיש רגשות קשים, כדוגמת כעס וקנאה. כמו כן, משתף חבר טוב שלו בכך שהוא מרגיש שחלק בו רדום (החלק המיני). האם מדובר רק בשחיקה ומשבר של הורות לילד שני? לא בטוח. כשקופר פורץ למחשב של בילי וקורא ביומן שלה (למה אף אחד לא מדגיש בסדרה כמה זה חציית קו אדום?) חל בו שינוי, משהו מתעורר. לצד עוררות מינית, הוא חווה פגיעה נרקסיסטית שאשתו מפנטזת על אחר. אולם גם הכעס שהוא חווה נמצא בנתק, לא מדובר. קופר פחות מווסת מאשתו: הוא יוזם סקס עם מרכיב תוקפני עם אשתו, עוקב אחרי בראד ונראה שיש אפילו משיכה כלפיו הערצה ורצון להיות כמותו. אך המציצנות וההתגרשות מכך מעוררת בו חרדה מובילה אותו לרגשי נחיתות שמתבטאים באין אונות. דבר זה מעצים את תחושת ההשפלה שהוא חש. הוא מוצא נחמה לפגיעה הנרקסיסטית שהוא חווה בדמות קולגה בעבודה שעושה לו אידיאליזציה. אולם גם היא לא רואה אותו באופן אינטגרטיבי הכולל גם את הצדדים המכוערים באישיותו ומשליכה את כל הרוע על אשתו. סה"כ זה די חבל, כי אם בילי ובעלה היו יכולים לנוע יותר בחופשיות בין זהויות העצמי שלהם ולחקור ביחד ולאפשר זה לזה, הזוגיות שלהם גם הייתה שורדת. (במסיבה יש אמנם ניסיון שכזה, אולם בפועל הזוג מגיע לשם עם בסיס זוגי לא יציב מספיק בשביל ההתנסות הזו, מה גם שהזירה הופכת במהרה למפגן נקמה).
גישת הפסיכולוגיה ההתייחסותית טוענת כי לאורך החיים של אדם יש לו מגוון של זהויות עצמי המשתנות, ותחושת האחידות הינה אשלייתית בדומה לאופן שבו סרט רץ של תמונות סטילס נחווה כסרט נע. האחדות של עצמי, כמו התנועה בין תמונות הסטילס היא אשליה. ואולי זו הסיבה שבילי לא יכולה לותר על בראד, כי אז היא מותרת על חלק מעצמה. בסיום העונה הראשונה הפתרון של בילי הוא פתרון של פיצול בין חלקי העצמי שלה, השלכה שלהם על שני גברים ובגידה. מעניין יהיה לצפות בעונה הבאה באופן שבו בילי מנסה לקיים את הזהויות שלה באופן מפוצל, האם זה יעבוד לה? כנראה שלא. אני מקווה מאוד שתצליח למצוא דרך לקרב בין הזהויות שלה ולנוע באופן הרמוני יותר בין חלקי העצמי שלה, ותוהה אם היא באמת זקוקה לבראד או קופר בשביל זה. אני מחזיקה אצבעות לבילי שהיא עוד תמצא את הthird way שלה. זהו מסר פמיניסטי שיכול להתיישב טוב עם הסדרה, שמתחבר לדגש על מיניות שמתמקדת בעונג נשי ומגוון האפשרויות לחוות מימוש עצמי דרך קריירה, זוגיות, אימהות, חברות ועוד.