הסדרה Wandavision מתרחשת בעולם הקומיקס של מארוול, כרונולוגית לאחר עלילת הסרט הנוקמים: מלחמת האינסוף. גיבורת הסדרה היא וונדה. סיפור חייה מורכב ורצוף בטראומות ואובדן (אובדן אחיה שנהרג). בפוסט הבא אנסה להסביר מדוע וונדה (בעלת כוחות הטלקינסיס) מדגימה תהליך של התמודדות עם טראומה ואבל פתלוגי דרך שימוש בהגנות נפשיות לא יעילות.
***מכאן ספויילרים לסדרת סרטי הנוקמים ולעונה 1 של Wandavision עד פרק 6****
בסרט "הנוקמים" תאנוס שואף להחזיק בכל אבני האינסוף מה שיאפשר לו להשמיד מחצית מהיקום. במאמץ נואש למנוע בעדו להשיג את האבן האחרונה, אבן התבונה, וונדה משמידה אותה, אך בתהליך מקריבה את אהובה ויז'ן. תאנוס מחזיר לאחור את הזמן (באמצעות אבן הזמן) ועוקר את אבן התבונה ממצחו של ויז'ן והורג אותו. שמו של תאנוס מהדהד את השם מן המיתולוגיה היוונית שבו השתמש פרויד לתיאור דחף ההרס והמוות: תנטוס לעומת דחף המיניות והחיים: ליבידו.
ב"אבל ומלנכוליה" פרויד כותב על מצבים של אבל נורמטיבי לעומת מצבים בהם האבל מסתבך ונחשב כלא בריא מבחינה נפשית. בתגובת אבל בריאה יש התנתקות של האנרגיה הדחפית שהושקעה במי שאבד (האובייקט). לעומת זאת, במצב בו האבל לא מעובד כראוי יש התכחשות למציאות ולעצם האובדן. לפי פרויד "בזכות מבחן המציאות התברר שהאובייקט האהוב אינו מתקיים עוד, ולכן התגבשה תביעה למשוך את כל הליבידו מקישוריו לאותו אובייקט. מתעוררת רתיעה מובנת נגד תביעה זו- מתקבל רושם כללי שהאדם אינו חפץ להיפרד מהאחר הליבידינלי, גם כאשר קרץ לו תחליף זה מכבר. רתיעה זו יכולה להיות כה עזה עד כדי כך שמתחוללות הפניית עורך למציאות והיאחזות
באובייקט באמצעות פסיכוזת-איווי הזייתית".
וונדה מסרבת להכיר בסופיות מותו של אהובה, חוטפת את גופתו ו"מחייה" אותו מחדש תוך יצירת מציאות חלופית. למעשה היא משתלטת על תושבי עיירה בכוח המחשבה ומביימת את התנהגותם כרצונה. חייהם הזוגיים מדמים פרק בסדרה קומית בשנות החמישים. ויז'ן מצטט את שייקספיר מתוך המחזה כטוב בעיניכם "כל העולם במה וכל איש וכל אישה רק שחקנים הם. כולם כניסות ויציאות להם." בכך נרמזת התרמית של וונדה וכן עובדת סופיותם של החיים.
וונדה עושה שימוש במנגנוני הגנה נפשיים שונים שנועדו למנוע ההכרה במציאות והתמודדות עם חווית האובדן. פרויד השתמש במונח 'מנגנון הגנה' לתיאור מושג המתאר את מאבק האגו עם תכנים שגורמים לו לכאב או שלא ניתן לשאת אותם (ממקורות פנימיים ו/או חיצוניים). אנה פרויד ומלאני קליין פיתחו ותיארו מנגנוני הגנה נוספים. יש לציין שיש הגנות יעילות יותר או פחות, מעמדות תפקוד גבוהות ונמוכות. המשותף להגנות זה שהן נועדו להגן מפני דחפים או חרדה עמוקה, הן משותפות לכולנו במידה כזו או אחרת. להלן אדגים חלק מן ההגנות הבאות לידי ביטוי אצל וונדה:
הגנה מאנית- נובעת מהתכחשות לתלות באחר משמעותי דרך פינטוז מפצה המלווה בתחושות מגלומניות ומאגיות של סיפוק עצמי. מי שהתייחסה למושג זה לראשונה הייתה מלאני קליין, כדרך להתמודדות עם הכאב שבתלות באובייקט נפרד ונעדר. תושבי העיירה הנתונים תחת הכישוף מתנהגים באופן עליז באופן קיצוני. פרויד ממשיך וטוען כי "אפשר להסתכן ולומר שהמאניה אינה אלא מעין ניצחון, אולם בניצחון זה נסתר מהאני על מה הוא התגבר ועל אודות מה הוא צוהל. ניתן לפרש אותה דרך את השכרות…בשכרות עומדת על הפרק, כנראה, ההגשמה ההרסנית של ביטול מאמצי ההדחקה."
הכחשה- וונדה מתעלמת מאירועים, מחשבות ורגשות כואבים. אולם, לתוך המציאות האכרמוטית החלופית שיצרה חודרים אובייקטים מהמציאות החיצונית הצבועים באדום (הרחפן האדום, דם). הצבע האדום נקשר אסוציאטיבית פעמים רבות לדחפים, אלימות ומיניות והתייחסות אליו על רקע צבעים אכרומטיים יכולה לרמוז על טראומה.
הדחקה- חוסר נכונות להתייחס למציאות, לעומת הכחשה בה אין מודעות כלל למציאות, במצב של הדחקה יש בחירה שלא להתייחס לדבר (בדומה לכך שאדם משתדל לא לחשוב על משהו שמציק לו). כאשר מוניקה מזכירה בפניה את מותו של אחיה, וונדה מגיבה בהדחקה בביטוי הכי קונקרטי שלה- היא מוציאה אותה מן העיר ולאחר מכן משקרת על כך.
ביטול- העלילה שוונדה מייצרת כוללת לעיתים בטעות תובנה למציאות (למשל כאשר אחד ממשתתפי העלילה מתייחס לאירועים שקרו בעולם המציאותי). בתגובה רגעים אלו "נחתכים החוצה בעריכה" ומוחלפים בפתרונות מאגיים של מעין "סוף טוב" מודבק.
דיסוציאציה- הגנה שבה אדם מאבד תחושת זמן ו/או חש מנותק מעצמו כמי שנמצא מחוץ לגופו או בסיטואציה שנחווית כלא אמיתית (כמו "סרט"). חייה של וונדה נחווים כסדרה קומית טלוויזיונית. בנוסף לכך, הקפיצות בזמן (המעבר בין תקופות זמן שונות, ההיריון שאינו עונה על חוקי הלוגיקה) מעידים על חוויה של אובדן תחושת זמן והתכחשות למציאות. הדיסוציאציה נועדה להקהות ולהשטיח את הרגשות הקשים ומאפיין מצבים פוסט טראומתיים.
השלכה- תהליך שבו האדם משליך מתוכו החוצה ומייחס לאחרים רגשות או מאפיינים שליליים שהוא לא רוצה לזהות עם עצמו. האחר עלול דרך תהליך של הזדהות השלכתית לחוות את הרגשות הקשים כאילו הם נמצאים בתוכו. למשל, בני הערובה של וונדה מדווחים על תחושות של ייאוש ודיכאון כאשר ויז'ן מוציא אותם מהמצב המאני שוונדה כפתה עליהם. דבר זה מרמז כי מתחת לכעס ולהגנות קיימות בתוכה רגשות קשים של ריקנות ודיכאון. וונדה אף מתייחסת לכך שהיא זוכרת שהרגישה תחושה של אובדן עמוק. וונדה מרירה באופן התנגדותי וקשה כלפי הסביבה שמנסה לעמת אותה עם המציאות. ניתן לראות כי מוניקה מצליחה לגלות אמפתיה כלפי וונדה (מוניקה גם חווה אבל על מותה של אמה). הפסיכולוג ביון טען כי השלכה היא גם צורה של תקשורת לא מודעת וניסיון להעביר לאחר את החוויה הפנימית שאין לה מילים.
התקה- ייתכן וונדה מרגישה באופן לא מודע ולא רציונלי כעס כלפי אהוביה ש"עזבו אותה". היא מפנה את הכעס הזה לאובייקט חלופי, למשל כעסה על ארגון "חרב" שמנסה לחלץ את בני הערובה מן העיירה. ייתכן גם כי לוונדה יש רגשות של אשמה סביב מותו של ויז'ן שהרי היא לא הצליחה להציל אותו.
רציונליזציה- כאשר מעמתים את וונדה עם המציאות והשלכות של מעשיה (חטיפת תושבי העיירה) היא מספקת תירוצים רציונליים ומורליסטיים לכך שהיא אמנם השתלטה על עיירה, אך לא על כל העולם, וכי מבחינה מוסרית לא מגיעה לה ששוב תילקח ממנה המשפחה שלה.
אף שההגנות של וונדה לעיתים עובדות, הן לא תמיד מצליחות לדחוק הצידה את המציאות שנחווית כחודרנית, מאיימת ומעוררת חרדה (חווית הקול הנשמע המדבר אליה מהרדיו, פלאשבקים של מותו של ויז'ן ועוד…). לצד זאת נלוות חוויה של התקפה על היכולת לחשוב ולעשות חיבורים או סדר כרונולוגי רציף. מכאן שההגנות של וונדה לא יעילות, ואף משמרות אותה במצב בו היא לא מתמודדת עם האבל ונשארת "תקועה" ביגונה. או בניסוח של פרויד- היא ממשיכה להשקיע את הליבידו שלה באובייקט שאיננו ועל כן לא יכולה להחזיר אל עצמה את הליבידו או להשקיע אותו באובייקט חדש.
במסגרת טיפול פסיכולוגי היה אפשר לנסות לעזור לוונדה להתמודד עם הטראומות המתמשכות שחוותה לאורך חייה, למשל דרך היכולת שלה לספר את הסיפור של חייה באופן אינטגרטיבי תוך עיבוד של רגשותיה.
לטריילר:
לצפייה ישירה: https://www.preview.disneyplus.com/il