הסדרה ברידג'רטון (המבוססת על סדרת ספריה של ג'וליה קווין) מתארת את סיפורם של בני משפחת ברידג'טון הצעירים שמנסים, כל אחד בדרכו, למצוא את מקומם בחברה הגבוהה של לונדון בתחילת המאה ה-19. הסדרה עוסקת באופן בו גאווה עלולה לגרום להרס האהבה. הסדרה עוקבת אחר דפני, הבת הבכורה, בניסיונותיה למצוא שידוך מוצלח ולהינשא. היא פוגשת את סיימון, הדוכס מהייסטינגס, רווק מבוקש שאינו מעוניין להתמסד. יחד הם מערימים על בני החברה הגבוהה ומעמידים פנים שהדוכס מחזר אחריה (דפני שיודעת דבר אחד או שניים על ביקוש והיצע בכלכלה מעלה את ערכה ומושכת מחזרים נוספים, סיימון רוצה שיניחו לו נודניקיות, מהסוג ששואלות בארוחות חג "נו ומתי כבר נרקוד בחתונה שלך?").
***מכאן ספוילרים לעונה 1:***
בני הזוג, שתחילה נראה שלא סובלים זה את זה (שניהם יהירים ועקשניים) נמשכים זה לזה והרומן המפוברק הופך לסיפור אהבה. דמותה של דפני עוברת לאורך הסדרה תהליך של התבגרות והתפקחות. תחילה נראה כי המניע העיקרי שלה היה להיות "מושלמת" בעיניי משפחתה ולבוא בברית הנישואין בכדי לקדם את מעמדה החברתי. בהדרגה נראה כי דפני שואפת לקשר המבוסס על אהבה (ולכן דוחה את חיזוריו של הנסיך ומעדיפה את סיימון). נראה כי דפני נמשכת לסיימון המסתורי המחזר אחריה מחד ומנגד מרחיק אותה מעליו. נראה כי היא מתפתחת לדמות נשית ובוגרת יותר בזכותו, עיניה נפקחות והיא מגלה דרכו את המיניות ואת מורכבותם של יחסים בוגרים.
ניתן להבין את קשייו של סיימון להתמסד על רקע ילדות טראומתית: אימו נפטרה בלידתו, אביו דחה אותו והשפיל אותו. אביו של סיימון היה מעוניין ביורש, אולם מכיוון שסיימון לא עמד בציפיותיו (גמגם והיה אילם) דחה אותו. נראה כי סיימון גדל כצעיר חסר ביטחון בחוויה תמידית של אשמה על כך שבהיוולדו נטל את חיי אימו. נראה כי הקשיים של סיימון בדיבור היו סימפטום של מצוקתו הרגשית בתור ילד. בבגרותו על ערש מיטתו של אביו סיימון נודר נדר שלעולם לא יעמיד צאצאים שימשיכו את שושלת המשפחה. בכך הוא רוצה לנקום באביו (שכאמור היה מעוניין בהמשכיות השושלת). אולם בפועל נראה כי סיימון מעניש את עצמו בכך שהוא נודר לעולם לא להינשא. ייתכן כי סיימון אינו מרגיש ראוי לאהבה. כשהוא מכיר את דפני הוא נמשך אליה מיידית, מכיוון שדפני אמפתית ומהווה עבורו אובייקט נשי ומכיל כפי שלא היה לו מעולם. באחת הסצנות הוא ודפני משקיפים על תמונה של אימו של סיימון וידיהם נוגעות קלות. סיימון חש עם דפני אינטימיות רגשית. יחד עם זאת, בשל גאוותו הוא דוחה אותה מעליו בכל מחיר ומפציר בה להינשא לנסיך. הוא דוחה אותה מעליו אפילו במחיר של הרס עצמי מוחלט. כך למשל כאשר אחיה של דפני מציב אולטימטום לסיימון, תחילה סיימון בוחר למות בדו קרב מאשר להינשא לדפני ולהיות מאושר. דפני המזועזעת לא מבינה מדוע סיימון עושה מעשה אובדני רק כדי לא לבוא איתה בברית הנישואין.
לאחרונה צפיתי בהרצאה נהדרת של הפסיכואנליטיקאית פרופסור בלס ("מה זאת אהבה" כחלק מהרצאות של קורס מקוון של "לימוד קרוב"). בהרצאה התייחסה לאופן שבו מלאני קליין עסקה בנושא האהבה. לדבריה, מלאני קליין התייחסה לפחד של האדם מהרס של אובייקט האהבה שלו. החשש מפני הרס אובייקט האהבה עלול לגרום להינזרות, כלומר, חיים בעולם נטול אהבה. יחד עם זאת, הניסיון הזה להימנע מפגיעה באובייקט האהוב, פוגע באובייקט האהוב (כפי שדפני נפגעת מכך שסיימון לא מוכן להתחתן עמה). בכך לא רק שסיימון פוגע באובייקט האהוב שלו אלא גם בעצמו. אפשר להסביר בכך את התנהגותו של "הרווק הנצחי" או הרווק ההולל, הוא יוצר קשרים רומנטיים אולם ברגע שהוא חש איום מהיווצרות של תלות רגשית הוא מסיים את הקשר "זה לא את, זה אני". צריך לברוח מהטוב כדי לא להרוס אותו.
לבסוף סיימון נענה להפצרות של דפני והם נישאים (כדרך להגן על תומתה של דפני). אולם למרות שבאגדות מצופה כי לאחר החתונה זוג יחיה "באושר ועושר" דפני מגלה כי דווקא חיי הנישואין בטירת הדוכס מזמנים אתגרים לא מועטים. דפני חולמת להקים משפחה ואילו סיימון מגידר את עצמו כאל-הורי. סיימון אומר לדפני כי הוא אינו מסוגל להפוך לאב. דפני מגלה בהדרגה כי סיימון אכן מסוגל (פיזית) אולם לא רוצה וכי עשה שימוש בשיטת המשגל הנסוג כדי להימנע מלהכניסה להיריון. דפני זועמת על כך שסיימון ניצל את הבורות שלה במיניות ורואה בו כמי שמונע ממנה את הגשמת חלומה- הקמת משפחה. בפעם הבאה שהם שוכבים דפני מאלצת אותו לקיים יחסי מין בלתי מוגנים, זאת בניגוד לרצונו (אקט של כפייה ומרמה).
בשלב זה יש משבר אמון עמוק ביחסים של הזוג (שהתחילו כאמור כתחבולה כך שיסודות חזקים של אמון לא היו שם מלכתחילה). בני הזוג לא מצליחים להתמודד נכון עם הפערים ביניהם, גם סיימון וגם דפני מאוד גאוותניים, אגוצנטריים ועקשניים. הם מנסים לשנות האחד את השני במקום להבין אחד את השניה ולהיפך. מערכת היחסים ביניהם נעשית "רעילה" ומתאפיינת באגרסיביות והימנעות משיח פתוח (לרבות שתיקות רועמות דוגמא קלאסית לאגרסיה פאסיבית, התחמקות משיח פתוח באמצעות מין, השפלות ועוד…). אפשר להגיד שבמקום שבו יש גאווה אין תקשורת מקרבת והזוגיות נהרסת.
למזלם של הנשואים הטריים, בהדרגה הם מגלים אמפתיה ומשפרים את התקשורת ביניהם. סיימון רואה כיצד חברו מוותר על כבודו לטובת אשתו ומשפחתו ולומד ממנו שיש ערכים חשובים מערכים של כבוד. דפני לומדת על הילדות הטראומתית של סיימון ומצליחה לגלות אמפתיה לחששות של סיימון מאבהות. היא לומדת מאמה כי בנישואים, יש רגעי משבר שניתן לפתור הודות לתקשורת פתוחה, אמון הדדי וכנות. היא מצליחה עתה לא רק לראות בסיימון כמי שמונע ממנה אימהות ושיש לשנותו, אלא כמי שהיה ילד דחוי על ידי אביו וחושש שלא יוכל להיות אב טוב דיו. כאשר בני הזוג מתקשרים סוף סוף, היא אומרת לו באופן חד וברור- אתה מעדיף לנקום באביך במקום להיות מאושר איתי. הודות לכך סיימון ודפני מצליחים לגשר על הפערים ביניהם, לשקם את הזוגיות שלהם ולהקים משפחה (מתוך הסכמה ורצון הדדי). הפעם האהבה ניצחה את כוחות ההרס והגאווה.
בתגובה הראשונה מצורף מתכון לקאפקייקס שאילתרתי בהשראת הסידרה.
לצפייה ישירה בנטפליקס